עיר ההונאות (Scam City) – הסרט הדוקומנטרי של נשיונל ג'יאוגרפיק
עיר הבירה הצ'כית דורשת לקבל את התנצלות מפיקי הסרט הדוקומנטרי הזה, המציג את פראג כמקום שמלא וגדוש בהונאות . נציגיה של פראג התלוננו על כך שהמגיש – קונור וודמן – העסיק עוזרים בשכר במהלך הפקת הסרט הדוקומנטרי, וגם שילב אותם בסצנות שביים. אלא ששיטות העבודה המתוארות בסרט שהכין וודמן, שבו אפשר לצפות באתר Stream.cz , הן אמיתיות, למרבה הצער. למעשה במציאות הן אפילו גרועות ונוראיות יותר.
ממצאי המשטרה, שחקרה את מה שהתרחש מאחורי הקלעים של הפקת הסרט הדוקומנטרי עיר ההונאות (Scam City), ודיווחה על כך בחודש אוקטובר, עוררו תגובות רבות עוצמה. לטענת המשטרה וודמן לא צילם מצבים אמיתיים, אלא יצר באופן מלאכותי ויזום סצנות שבהם הגיבורים היו למעשה שחקנים בתשלום. הוא צילם, למשל, אירוע שבו נהג מונית גבה מחיר מופקע תמורת נסיעה קצרה מאוד, או אירוע אחר שבו מוכר נקניקיות החזיר עודף משטר של 2000 קרונות צ'כיות, כאילו היה זה שטר של 1000 קרונות צ'כיות בלבד.
בכירים בעיריית פראג טענו כי מדובר בדיווח מניפולטיבי שמזיק מאוד לעיר. בהמשך, החליטו פרנסי העיר לשכור את שרותיו של עורך דין שיכין תביעה משפטית בעניין. חבר מועצת העיר לוקס מנהרט (Lukáš Manhart) אמר שנדרשת התנצלות וציין ש"אנחנו נדון בצורת ההתנצלות הראויה", בראיון שנערך איתו ב- ČTK.
עוד נאמר שהעיר נלחמת כדי לטהר את שמה במקום לשפר את המצב ולפתור בעיות, עם נהגי מוניות לא ישרים, למשל, או עם חלפני כספים שגובים עמלות לא הוגנות, שידוע כי כבר כמה עשורים מחפשים בעיר דרך ראויה להתמודד עימן.
אתה יכול לנהל משא ומתן במשרדים של חלפני הכסף
השאלה שנשאלה בפראג היא האם וודמן אכן שיקר בדיווח שלו, או שהוא רק הראה מצבים שקיימים במציאות, אך עשה זאת בעזרתם של שחקנים בתשלום. לכן, קבוצה של עיתונאים החליטה לבדוק את הנושא. בשלב הראשון, הם בדקו מה מתרחש במשרדי חלפני הכסף בפראג. בשלב השני הם בדקו מה קורה עם נהגי המוניות בעיר. התוצאות, בשני התחומים, היו הרבה יותר גרועות ממה שהוצג בסרט הדוקומנטרי של נשיונל ג'יאוגרפיק.
אחד מהעיתונאים, שהתחזה לתייר זר, ניסה להחליף 300 דולר בכמה משרדים של חלפני כספים בעיר פראג. הממצאים היו יוצאי דופן. במקום אחד הציעו לו סכום של 5432 קרונות צ'כיות בתמורה לדולרים ואילו במקום אחר הוא קיבל רק 4493 קורונות צ'כיות עבור אותו סכום של 300 דולרים. לטעת העובד שמאחורי הדלפק, הסיבה להפרש הגדול כל כך הייתה העמלה – בגובה 20 אחוזים.
אלא שלדברי מפיקי התוכנית, חלפני הכספים לא הציעו את אותו מחיר לכולם. כאשר הלקוח לא הסכים לשלם את המחיר המופקע והתכוון לעזוב את המקום, למשל, העובד במשרד חלפנות הכספים הציע לו להפחית את העמלה בחצי. במשרד חלפנות כספים אחר, הובטח ללקוח שער חליפין טוב יותר, כאשר הוא סיפר לעובד שבמשרד אחר הוא יכול לקבל יותר כסף עבור המטבע הזר שבידו.
וודמן, בכתבה שלו, ניסה להחליף שטר של 50 יורו. באחד ממשרדי חלפני הכספים הציעו לו בתמורה 1220 קרונות צ'כיות, ואילו במשרד אחר הציעו לו רק 903 קרונות צ'כיות עבור אותו שטר.
נסיעה של ארבעה קילומטרים במונית שעולה 800 קרונות צ'כיות
בחלק אחר של הסרט הדוקומנטרי התמקדו המפיק והצוות שלו בנהגי המוניות של פראג. הוא החליט לבדוק את החוויה שתיאר וודמן, כשנסע מככר וונצלש לכיכר העיר העתיקה ושילם עבור הנסיעה 754 קרונות צ'כיות. למרבה פליאתם של העיתונאים הצ'כים נהג המונית שהסיע אותם גבה 820 קרונות צ'כיות עבור הנסיעה שאורכה כארבעה קילומטרים בלבד. לפיכך, המחיר עבור כל קילומטר של נסיעה היה 195 קרונות צ'כיות בתוספת 40 קרונות צ'כיות, שיש לשלם בכל פעם שנכנסים למונית (entrance fee ).
מה שהיה מטריד לא פחות היא תגובתו של שוטר עירוני שהיה במקום. כאשר מר רובס – שעדיין התחזה לתייר זר – ביקש סיוע משוטר עירוני זה, ואפילו הציג בפניו את הקבלה על מחיר הנסיעה המופקע, תגובתו של השוטר הייתה מדאיגה. הוא רק משך בכתפיו באדישות ואמר שהטיפול בהפקעת המחיר של נהג המונית אינו קשור לעבודת המשטרה. כאשר הכתב שאל נהג מונית אחר כמה יעלה לו לנסוע מכיכר ונצלש לכיכר העיר העתיקה נאמר לו שהמחיר הוא 500 קרונות צ'כיות. זאת למרות שהמחיר של כל קילומטר נסיעה היה כתוב במפורש על המונית – 28 קרונות וגם צוין שם שיש לשלם עוד 40 קרונות צ'כיות, בכל פעם שנכנסים למונית. על פי חישוב המרחק, כארבעה קילומטרים, והמחיר הרשמי של הנסיעה במונית, עלות נסיעה כזו היא כ-150 קרונות צ'כיות בלבד.
הסוכנות הודתה שהמשתתפים מקבלים לעיתים שכר
הסרט הדוקומנטרי "עיר ההונאות" הוקרן לראשונה ברפובליקה הצ'כית בחודש נובמבר. את הסרט צילמו עבור נשיונל ג'אוגרפיק אנשי מקצוע מסוכנות הפקות ששמה הוא "הפקות זיג זג" (Zig Zag Productions). " הנוכלים שאותם צילמנו הבינו מה המטרה של ההפקה שלנו רק לאחר שקונור – השחקן הראשי – הפך לקורבן של רמאות. ההודעה למשתתפים על הסיבה להפקה היא נוהל סטנדרטי. כחברת הפקה עלינו לקבל אישור בכתב, על גבי טופס מיוחד, מכל אדם שהשתתף במופע. לעיתים, המשתתפים האלה מקבלים שכר, וגם זה מקובל בענף. אנחנו מפצים אותם בגלל אבדן ההכנסה או בגלל ההפרעה לשגרת היום באתר המצולם", הסבירו לפני כמה שבועות ברנט בייקר ופיטר דיי, המפיקים מחברת זיג זג.
