פראג תחת השלטון הקומוניסטי
אחרי המלחמה, צ'כוסלובקיה מצאה את עצמה כמדינה חופשיה מחדש, מונהגת על ידי הנשיא Beneš עד פתיחת המלחמה הקרה. המלחמה הקרה הובילה הרבה אנשים בצ'כוסלובקיה להביע את רצונם לאמץ לעצמם את האידיאולוגיה הקומוניסטית שהתחילה להיות חזקה בכל האזור מסביב ובתקופה של כמה שנים מעטות, הקולות הקומוניסטיים היו חזקים יותר ויותר עד שב-1948, Beneš התפטר ממשרתו ואפשר למפלגה הקומוניסטית לתפוס את השלטון במדינה, עם Klement Gottwald שהתמנה לנשיא.
כאשר המפלגה הקומוניסטית עלתה לשלטון, 3.5 מיליון גרמנים אתניים שחיו בצ'כוסלובקיה גורשו חזרה לגרמניה, למרות העובדה שאבותיהם חיו בצ'כוסלובקיה במשך הרבה דורות. באחד האזורים בהם זה קרה – Sudetenland – ההשלכות החברתיות והפוליטיות של מעשה זה עדיין מורגשות עד היום, עם הרבה ויכוחים על חוקיות המעשה הזה, כמו גם על האתיקה שלו.
המפלגה הקומוניסטית הייתה בשלטון במשך 41 שנים, מ-1948 עד 1989 ובמהלך כל התקופה הזאת, לא קרה הרבה בהיבט הפוליטי במדינה. כמעט כל הרכוש הפרטי נלקח על ידי הממשלה והחירויות שאירופה המערבית נהנתה מהם נלקחו מהאזרחים הצ'כים המצויים. המדינה היה נשלטת באמצעות מפגן של פחד והאנשים פחדו לדבר בחוץ נגד אלה ששלטו עליהם עם יד ברזל.
הדבר היחיד שקרה במהלך כל התקופה הזאת של שלטון שנתן תקוה בלבם של הצ'כים אירע ב-1968 והוא מפורסם כהתקוממות האביב של פראג. הנשיא Alexander Dubček הוא זה שקרא לתת ל"סוציאליזם" פנים אנושיות וגרם לכמויות אדירות של אנשים שבאו להפגנות ולמחאות התומכות ברעיון. קצת אחרי זה, Dubček התבקש לבקר במוסקבה ובחזרתו, כל הרעיונות של התכנית הזאת ירדו לטמיון כאשר הטנקים הרוסיים נכנסו לתוך רחובות פראג כדי להכניע את אלה שתמכו במדיניות הזאת. זה גם הוביל להורדת Dubček מהשלטון כדי להתחלף על ידי Gustav Husák, שיוביל את המדינה אל תוך שנות השבעים והשמונים.
למרות הדיכוי של התקוממות האביב של פראג אמרה שהפנים הציבוריות של ההתנגדות נדחו, זה המשיך בצורה מחתרתית. קבוצה שקראה לעצמה צ'ארטר 77 יצאה והם פקחו על מערכת השלטון עד נפילת הקומוניזם.
