האביב של פראג 1968
בשלהי 1968, Antonin Novotny – פוליטיקאי הידוע בשל עמדותיו הקשוחות – הוחלף בתור המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית על ידי דמותו הרפורמית של Alexander Dubček, שהיה סלובאקי. המפגש הזה בין אדם שצמח מתוך שורות המפלגה הקומוניסטית עם עמדותיו הרפורמיות, זעזעו ללא ספק את המנהיגים ברוסיה, שעד אז היה להם שליטה מוחלטת על מדינת הלווין הזאת. אולי החלק המזעזע ביותר באמונותיו היה שהוא הרחיק לכת עד להציע שצ'כסלובקיה תהפוך למדינה סוציאל-דמוקרטית, מה שהיה בבירור תזוזה מסיבית מהאידיאלים הקומוניסטיים.
הציבור הביע תמיכה מסיבית בעד הרעיון הזה, שכונה "סוציאליזם עם פנים לציבור", אבל אלה שבאמת חשובים – הפוליטיקאים האחרים והמנהיגים במוסקבה – הרבה פחות התרשמו. מאחר והאחיזה של הממשל הפכה להיות רופפת יותר, העם של צ'כוסלובקיה ענה עם פרץ של תעלולים שלא נראו עד אז: הקהילה האמנותית התקוממה, התחושה האנטי-קומוניסטית עלתה לעיני הציבור והפצת רעיונות פוליטיים הפכה לדבר שבשגרה. החופש מאזיקי הקומוניזם נראה כאילו היא הושלמה והציבור לא חשב שזה יסתיים עם סוף שנות הששים.
באופן, החגיגה נפסקה בבת אחת באוגוסט 1968, כאשר הסובייטים החזקים החליטו שנמאס להם מהאווירה הזאת שכבשה את צ'כוסלובקיה. הם היו מודאגים לא רק מן העובדה שאירועים אלה קרו, אלא גם מן העובדה שהם יכלו להתפשט למדינות הקומוניסטיות האחרות ובכך לאיים על מרקם הקומוניזם ברחבי אירופה. כדי להתמודד עם זה, הסובייטים שלחו 500,000 חיילים בצ'כוסלובקיה כדי לבטל את החופש שהתגלה מחדש אל הציבור. טנקים נראו בכיכר וונצסלאס במפגן כוח ענקי והיה אפשר לראות גברים ונשים מנסים לשווא להילחם בכח הזר – באמצעים אלימים או באמצעות כיבוש שקט של אזורים שונים של המדינה.
בשום אופן לא הייתה הפלישה הסובייטית ללא שפיכת דם, מאחר והיו הרבה פצועים והרוגים במהלך הזמן. באותה עת, Dubček וצוות התומכים שלו זומנו למוסקבה, איפה שהם הוכרחו לשים קץ למדיניות שלהם. למרות שבחזרתו Dubček נשאר בשלטון, ההשפעה האמתית הייתה במקום אחר – Dubček היה התגלמותו של שליט בובה. למרות זאת, ההתנגדות של הציבור המשיכה בצ'כוסלובקיה והיא הגיעה לשיאה בינואר 1969, כאשר אדם בשם Jan Palach העלה את עצמו באש בכיכר וונצסלאס, כמחאה פוליטית שעלתה לו בחייו.
אפילו כשהיה שליט בובה, Dubček לא נשאר הרבה זמן. באפריל 1969, הוא הוחלף על ידי מועמד הרבה יותר מקובל בעיני מוסקבה, אדם בשם Gustav Husák. המינוי הזה הביא לסנקציות מסיביות על סוג החירויות הליברליות שנהנו מהן במשך השנים הקודמות וזה הביא הרבה אמנים גדולים של המדינה ואינטלקטואלים להגר לפני שהגבולות נסגרו על ידי השלטון.
בחודשים והשנים הבאים, Husák ניקה את המפלגה מכל אלה שהפגינו תמיכה בתנועה והלך על ריכוז השלטון חזרה לממשלה. הוא גם הרחיב את הסמכויות של המשטרה החשאית שהטילה אימה. צ'כוסלובקיה הסכימה גם לשמור את השקפות הקומוניזם, בתמורה להבטחת איכות חיים טובה. זה היה המקרה עד 1989, כאשר מהפכת הקטיפה התעוררה לחיים.
