שביל הזהב במצודת פראג

בין המבנים המדהימים והגדולים של המגדל הלבן ושל מגדל דליבור, שביל הזהב מסתובב בשקט על יד חומות המצודה. עם היסטוריה של ביתם של האלכימאים במאה ה-16 וה-17, כמו גם את אלה שהיו בפמליה הקיסרית, זהו רחוב קטן ציורי ומקסים היום עם תצפיות מדהימות.

הקיסר רודולף היה מעריץ נלהב של האלכימאים ובמהלך מלכותו הוא קרא לשירות מספר שמות חשובים בתחום, כמו ג'ון די ואדווארד קיליי האנגליים. למרות שרודולף היה קיסר, הוא היה מעורער והוא היה נוטה להתקפים ואי שפיות ובעיות נפשיות אחרות. זה אולי מסביר את האובססיה שלו לאמנות המיסטית והעתיקה של האלכימיה. באופן עקרוני, אלכימיה הייתה ניסיון ליישם עקרונות מדעיים לכישופים, עם המטרה העיקרית להפוך מתכות לזהב ולגלות את סוד החיים האינסופיים.

למרות הקשר הזה עם האלכימיה, השם "שביל הזהב" נגזר בעצם מצורפי הזהב שהיו חיים באזור ולא מהאלכימאים עצמם. רוב היופי של הרחוב בא מעבודתה של הקיסרית מריה תרזה, שהחליטה שכל הבתים ברחוב יוחלפו בבניינים  מחומרים טובים יותר. במהלך המאה ה-19, הרחוב הפך לחממה לאמנים ומוחות יצירתיים אחרים, כאשר פרנץ קפקה הוא אחד התושבים המפורסמים ביותר של הרחוב, ביחד עם המשורר ירוסלאב סייפרט. בעיקרו, שביל הזהב הוא אזור  שלאורך השנים הפך משכונת עוני לרחוב מקסים,  המכוון בעיקר למסחר תיירותי.